<h1>רבינו ירוחם מישרים נט"ו ח"ג</h1>
<h2>דף טו.</h2>
בעל חוב של נותן שבא לטרוף ממקבל מתנה אינו נוטל שבח שהשביח המקבל מה שאין כן בלוקח. וכתב רב אלפס דאינו נוטל שבח הבא מחמת הוצאה שהוצי' מקבל אבל שבח שבא מאיליו טורף וה"ר זרחיה הלוי כתב וכן דעת התוספות כי אינו טורף כלל שבח וכן כתב הרא"ש ואם יש אחריות בשטר המתנה שגובה השבח כמו מן הלוקח והרמב"ם כתב כמו רב אלפס. ועוד כתב שאם יש במתנה אחריות שגובה השבח כדין לוקח. ודע כי הדבר תלוי באחריות שכותב לו אנא איקום ואישפי ואמרוק זביני אלין ועמליהין ושבחיהון וצבי זבינא דנן וקביל עלוהי עמליהון רוצה לומר שב' מחמ' הוצאה ושבחיהון רוצה לומר שבחא דממילא. ולפי דברי רב אלפס נראה דאם השבח יותר על ההוצאה דינו כשבח הבא מאיליו. אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה אי לא קנו מיניה צריך לאימלוכי ביה ואפילו לא אמר כתבו והבו ליה כי סתם קנין לכתיבה עומד אבל אי לא קנו מיניה צריך לאימלוכי ביה כתובות.
<h2>דף לה.</h2>
קנין בטעות חוזר וכן מחילה וכן הקד' בטעות וכן שומא בטעות הדרא ואפילו מכרה או הורישה ודוקא שומא בטעות אבל אם אינה בטעו' אף על גב דשומא הדרא לעולם אם מכרה או הורישה לא הדרא. ויש דברים שאינ' חוזרי' כגון פירות דקל דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מזה וכיוצא בזה וכתבו החדושין הא דאמרינן דאינו חוזר והוי מחילה דוקא כגון פירות דקל שמכר לחבירו קודם שבא לעולם דקדם ואכלו לא מפקינן מיניה שהוא מוכר או נותן מדעת אלא שאינו יודע אם המכר קיים בדין אבל אם בעיקר המכר או המתנה אינו מתכוין לתת מדעתו אלא שהוא סבור שיתחייב לו בדין ושותק ואח"כ נודע לו שלא יתחייב מן הדין בכך הרי זה יכול לחזור בו ואע"פ שכבר אכל המקבל ומחזיר וכן דעת התוספות והרשב"א בתשובה גטין מציעא.
<h2>דף מו.</h2>
קנין דברים אינו קנין וצרי' שיתפוס על שום דבר בתרא. לשון רבינו אפרים בספר הקצר המקנה לחבירו שיתן לו מתנה או שהקנה שילך עמו לסחורה למקום פלו' או שיעשו שותפות או שיחלקו שותפות דבר ביניהם שאין בו כדי חלוקה וכל כיוצא בזה אמרינן בתרא קנין דברים בעלמא הוא. נתן לו ממטבע פלוני וקנו מידו אחריות מאחר (שהקטן) [שהקנין] אינו מועיל דמטבע אינו נקנה בחליפין האחריות אינו שום דבר פי' ואם הקנה לו המתנה אגב קרק' יועיל המתנה והאחריו' כי מטבע נקנה באגב כמו שכתבתי במטלטלין. כתב ר"מ בתשובה מי שקנו מידו בפני עדים שיחזור לראובן כל זכיות שיש לו עליו גם שיעש' לו שטר מחילה הוא ואשתו מחזיק קנין דברים תשובה זו מחלוקת ישנה כי יש מן הגאונים שאמרו דכל לשון עתיד שאעש' כך או שאתן כך הוי קנין דברים כי ההיא דבתרא שכתבתי ויש מי שאומר דכל האומר אתן כך וכך לאו קנין דברים הוא אלא הרי הוא כאלו קנו מידו בחיוב אותו סך ואין קנין דברים אלא כתוב אחלוק כך עמך שאלו דברים בעלמא הוא וכן מעשים בכל יום דנדוניא בפסו[ק] ונדוניית בתו שאתן כך וכך וכן כתב בעל העטו' כי הוא מחלוקת ולפיכך מסתבר דכל שקנו מידו שיחזיר כל זכיו' שיש לו עליו לאו קנין דברים הוא אבל במה שקנו מידו שיעשה הוא ואשתו שטר מחילה נראה דלא עשה ולא כלום ואין צריך לומר באשתו שיעשה מחילה שכל אלו אינן אלא דברים בעלמא קנין דברים אינו קנין וצריך שיתפוס שום דבר.
<h2>דף סו:</h2>
קנין בטעות חוזר וכן מחילה וכן הקד' בטעות וכן שומא בטעות הדרא ואפילו מכרה או הורישה ודוקא שומא בטעות אבל אם אינה בטעו' אף על גב דשומא הדרא לעולם אם מכרה או הורישה לא הדרא. ויש דברים שאינ' חוזרי' כגון פירות דקל דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מזה וכיוצא בזה וכתבו החדושין הא דאמרינן דאינו חוזר והוי מחילה דוקא כגון פירות דקל שמכר לחבירו קודם שבא לעולם דקדם ואכלו לא מפקינן מיניה שהוא מוכר או נותן מדעת אלא שאינו יודע אם המכר קיים בדין אבל אם בעיקר המכר או המתנה אינו מתכוין לתת מדעתו אלא שהוא סבור שיתחייב לו בדין ושותק ואח"כ נודע לו שלא יתחייב מן הדין בכך הרי זה יכול לחזור בו ואע"פ שכבר אכל המקבל ומחזיר וכן דעת התוספות והרשב"א בתשובה גטין מציעא.
<h2>דף קיב.</h2>
מחילה אינה צריכה קנין אם חייב לו שום דבר שיוכל לתפוש המחילה יכול לחזור אם לא קנו כך כתב הרא"ש וכתב רבינו אפרים דמחילה אינה צריכה קנין. וכתב רב סעדי' גאון ומחילה זו שאו' אני מוחל לך דבר זה או נותן במתנה אבל איני רוצה ליטול משלך אין זו מחילה. ובמחילה כתבו התוספות בכתובות דאין צ"ל התקבלתי אלא באמירה. ודוקא במטלטלין מועלת מחילה אבל קרקע כל היכא דאיתיה ברשות מאריה איתיה אינו מועיל אלא או מתנה או מכר וכן כת' הרשב"א. בתרא סנהדרין מציעא.
פשר' אפי' בפני חד וצריך שני' להיות עדים. וצריכא קנין אפילו בפני בית דין של שלשה אינו כלום בלא קנין וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן כתב רב אלפס כי אפילו בפני שלשה צריכה קנין וכן כתב הר"מ במז"ל אבל רבי מאיר כתב כי בפני שלשה אינה צריכה קנין וצריכה קנין אפי' בפני שלשה. וצריכא קנין אפילו במחול לך מה שאין כן במחילה דעלמא ואפילו הודיעוהו הפשרה שרגילין הפשרנים לאיים על הכתות כדי לפשר ולפיכ' צריך קנין אפילו במחול לך מה שאין כן במחילה דעלמא סנהדרין מציעא.
